Better Health, Brighter Future
רפלוקס מוגדר כהחזר של תוכן הקיבה לוושט. באופן תקין, מתרחשת חשיפה של הוושט לתוכן קיבה כ- 6% מהזמן. כשתדירות הרפלוקס עולה או כשהרפלוקס מלווה בתסמינים, מדובר בתופעה לא תקינה.
באופן טבעי, הקיבה מפרישה חומצה המסייעת בפירוק המזון. בניגוד לקיבה, הושט אינו עמיד לחומצה, ולכן קיימים גורמים שתפקידם הינו להגביל את כמות תוכן הקיבה המגיע לוושט, ולהגן על הושט מהנזק שעלול להיגרם כתוצאה מחשיפה לתוכן החומצי של הקיבה. כאשר המנגנונים נפגעים, עלול להופיע רפלוקס חולני (המלווה בתסמינים כצרבת או נזק לוושט). הגורמים השכיחים להופעת רפלוקס מתחלקים למספר גורמים המתקיימים לעיתים במקביל:
התסמינים השכיחים כוללים צרבת (תחושה של כאב שורף במרכז החזה), תחושת עלייה של תוכן קיבה, וכאב בחזה. תסמינים שכיחים פחות כוללים סימפטומים של דרכי אוויר עליונות (כחכוח וכאב גרון), שיעול כרוני והופעת אסטמה בגיל לא טיפוסי, תחושת גוש בצוואר, הפרעות שינה ועוד.
חשיפה ממושכת של הוושט לתוכן קיבה חומצי עלולה לגרום לתחלואה של הוושט, הכוללת הופעת דלקת ופצעים בוושט, הופעת הצרויות בוושט ושינויים במבנה הרקמה הרירית בוושט (ושט ע"ש בארט). שינויים אלה יכולים להתפתח עד כדי הופעת תהליכים גידוליים ממאירים בחלק התחתון של הוושט.
ניתן לאבחן רפלוקס במספר דרכים. הדרך הפשוטה, הינה הסתמכות על תלונות הנבדק, כגון צרבת והתסמינים הקלאסיים של רפלוקס ותגובה לטיפול תרופתי. במידה ומבוצעת גסטרוסקופיה, ניתן לאבחן רפלוקס על ידי המצאות דלקת בחלקו התחתון של הושט או אבחון ושט ע"ש בארט. הדרך היעילה ביותר לאבחון הינה מדידת חשיפת הושט לחומצה המשולבת בבדיקת מוליכות בוושט. בדיקה זאת המבוצעת בבית במשך 24-48 שעות, מאפשרת למדוד את סך החשיפה של הושט לתוכן חומצי או חומצי חלש, ואת הקשר בין הופעת הרפלוקס לתלונות של הנבדק.
כשאר התסמינים קלים, ניתן להסתפק בשינוי באורחות חיים ובשינויים בתזונה. ירידה במשקל, הרחקה של מועד הארוחה מזמן השינה\ מנוחה, הפסקת עישון, הימנעות מלבישה של בגדים צמודים והרמת מראשות המיטה בלילה מהווים את השינויים העיקריים. שינויים תזונתיים יכללו הפחתת צריכת מזונות המפחיתים את הלחץ בסוגר הושט התחתון (למשל קפאין , שוקולד ואלכוהול), מזונות חומציים מאד (כעגבניות) ולחלופין מזונות המפחיתים את תסמיני הרפלוקס (שקדים טריים, בננה, מלון, קוסקוס ועוד). במידה והתסמינים אינם קלים או כשאין תגובה לשינויי אורחות חיים, יש מקום לטיפול תרופתי.