מיאלומה נפוצה

מהי מיאלומה נפוצה:

מיאלומה נפוצה היא סוג של סרטן דם, גידול סרטני של תאי פלסמה. תאי פלסמה בריאים הינם חלק חשוב במערכת החיסון של גופינו ומייצרים נוגדנים שאמורים להגן בפני זיהומים. בהתמרה סרטנית של התאים הללו, לא רק שהם תופסים את המח עצם ודוחקים את שאר התאים, הם גם גורמים ליצירה והצטברות של נוגדנים פגומים עם תפקוד לקוי, הגורמים לנזק ופגיעה באיברים.

הנוגדנים האלה, מכיוון שמקורם מתא אב אחד, נקראים חלבון מונולקונאלי (Monoclonal protein, M Protein, או חלבון חד שבטי).

לא כל התמרה סרטנית של תאי פלסמה תדרוש טיפול. בחלק מהמקרים כשכמות תאי הפלסמה הסרטניים במח עצם קטנה מ - 10%, ואין כמות גדולה של חלבון מונוקלונאלי או פגיעה באיברי מטרה, ניתן לעקוב אחרי המטופלים ורק במקרה של התקדמות להתחיל טיפול במחלה.

המצבים הללו של טרום מיאלומה נפוצה נקראים:

• גמופתיה חד שבטית ללא משמעות קלינית ברורה

Monoclonal gammopathy of undetermined significance (MGUS)

• מיאלומה זוחלת- Smoldering Myeloma

 

שכיחות המחלה:

• מיאלומה נפוצה מהווה כ- 1% מכלל מקרי הסרטן וכ- 10% מהמקרים של סרטן הדם.

• בישראל מתגלים בין 300-400 מקרים חדשים של מיאלומה נפוצה מדי שנה.

• המחלה שכיחה יותר אצל גברים, ובאוכלוסייה של אפרו- אמריקאים.

• מיאלומה נפוצה לרב הינה מחלה של מבוגרים. הגיל החציוני נע בין 65-69 שנים.

 

הגורם למחלה:

הגורם למחלה אינו ידוע, יחד עם זאת קיימת נטייה משפחתית. יש יותר סיכוי לפתח מיאלומה נפוצה אם יש בן משפחה מדרגה ראשונה עם המחלה.

 

תסמיני המחלה:

הסימפטומים יכולים להשתנות ממטופל למטופל ובחלק מהמקרים, במיוחד בשלבים המוקדמים, המחלה יכולה להיות אסימפטומטית.

חלק מהמטופלים עשויים לסבול מירידה במשקל.

בשל תפיסת מח עצם וירידה בכדוריות דם אדומות (אנמיה) עלולה להיגרם חולשה ועייפות, ובשל הירידה בטסיות (טרומובוציטופניה), עלולה להיות נטייה לדמם ושטפי דם.

בשל ירידה בכדוריות דם לבנות ופגיעה במערכת החיסון יכולה להיות נטייה לזיהומים חוזרים.

פגיעה כלייתית- בשל שקיעה של הנוגדנים הפגומים ותוצריהם בכליה, יכולה להיווצר פגיעה בתפקוד הכלייתי.

פגיעה בעצמות: במצב תקין יש איזון בין פירוק ובניה מתמדת של העצם. במחלת המיאלומה, חומרים שמופרשים מהתאים הסרטניים גורמים לשפעול יתר של תאים מפרקי העצם ודיכוי של תאים בוני העצם, דבר היוצר "חורים" בתוך העצם שנקראים נגעים ליטיים. התופעה גורמת לכאבים באזור הנגעים ואף לשברים ספונטניים (ללא חבלה). האזורים בשלד שנפגעים יותר הם עמוד השדרה והאגן.

היפרקלצמיה- רמה גבוהה של סידן בדם.

 

אבחון:

עם העלאת חשד למחלת המיאלומה בשל תסמינים או בדיקות דם לא תקינות, תבוצע בדיקה לזיהוי הנוגדן המונוקלונאלי. הבדיקה נקראת חלבון לאלקטרופורזה ואימונופיקסציה ושרשראות קלות חופשיות בדם.

לפי הממצאים תבוצע בדיקת מח עצם- באמצעותה ניתן יהיה לזהות תאי פלסמה סרטניים במח העצם, לאפיין אותם כולל מרקרים גנטיים.

הדמיית העצמות:

Low Dose Total Body Computer Tomography (CT): 

CT של כל השלד. הבדיקה מבוצעת עם מינון קרינה נמוך וללא חומר ניגודי. הבדיקה מסייעת לאבחן נגעים ליטיים ושברים.

PET-CT :כוללת שילוב של CT עם סוכר המסומן עם חומר רדיואקטיבי (FDG) המצביע על פעילות של המיאלומה. בדיקה זו יעילה לזיהוי התגובה לטיפול וכן לאיתור מוקדי מחלה מחוץ לעצמות.

• MRI : מבוצע בעיקר אם עולה חשד של לחץ על חוט השדרה.

 

 

טיפול:

תוחלת החיים של חולי מיאלומה עולה, ובמרבית החולים ניתן לטפל ביעילות ולהגיע למצב של מחלה כרונית שניתן לחיות לצידה לאורך שנים ובאיכות חיים טובה.

הטיפול מורכב משלב האינדוקציה "השרייה" , שלב שבו נותנים משלב של טיפולים לצורך הורדת עומס המחלה והכנסה להפוגה. לרב הטיפול מורכב ממשלב תרופות.

מטופלים שמתחת לגיל 70 וללא מחלות רקע משמעותיות עוברים לרב השתלת מח עצם עצמית. במהלך ההשתלה המטופלים מקבלים טיפול כימותרפי אינטנסיבי שאמור לפגוע בשארית תאי המחלה ובהמשך מחזירים תאי מח עצם שנאספו על מנת לסייע למח עצם להתאושש אחרי הכימותרפיה. לאחר ההשתלה נותנים עוד מספר מחזורים של משלב טיפולים ביולוגים לצורך "מיצוק" התגובה ובהמשך ממשיכים לטיפול אחזקתי.

במטופלים שלא יכולים לעבור השתלה עצמית, לאחר טיפול האינדוקציה ממשיכים טיפול אחזקתי.

תחום המילאומה מתפתח בצורה מואצת עם מחקרים וחידושים רבים הכוללים משלבים של טיפולים ומנגנונים חדשים. בשל המגוון של התרופות, ניתן להתאים את הטיפולים למטופלים לא רק לפי היעילות , אלא גם לפי פרופיל תופעות לוואי ונוחות המטופלים, דבר המאפשר טיפול יעיל לאורך זמן.

פרט לטיפול במיאלומה עצמה, ניתן מענה לטיפול בתסמיני המחלה, חיזוק העצמות ושיכוך הכאבים. הטיפול לרב נעשה על ידי צוות רב מקצועי- יחידת כאב, קרינה, אורתופדים, ופיזיותרפיה.

בכל שאלה לגבי אבחון או טיפול יש להתייעץ עם הרופא המטפל.

דר' מירי זקצר, רופאה המטולוגית בכירה, מרכז רפואי סורוקה, מרכזת תחום המיאלומה.